<h1>תוספות לרבינו שמשון ב"ר אברהם משאנץ — כתובות</h1>
<h2>דף ט.</h2>
[כתובות פ"ג ע"ב] בוצינא טב מקרא. לא כפי' הקו' שפי' ששניהם מין דלעת (דהיו) [דהא] קישואים מתרגמינן בוצינא, ודלעת היינו קרא, כדאמ' בנדרים פ' הנודר מן המבושל [נ"א ע"א] מאי דלעת הרמוצא [אמר שמואל קרא קרקוזאי], וקישואים ודילועים שני מיני הם כדתנן במסכת כלאים [פ"ג מ"ה] נוטע אדם קישות ודלעת בתוך גומא אחת ובלבד שיהא נוטה שער שורה לכאן ושער שורה לכאן, אלא בוצינא היינו קישואים וקרא היינו דילועין ודלעת גדולה וחשובה יותר אלא שמאחרת (למתבשלת) [להתבשל], והקישות גרועה אלא שממהרת להתבשל, ומשל הדיוט כך הוא שהאדם אוהב יותר הקישואין שהוא אוהב ליהנות בה מהרה ממה שהוא אוהב דלעת ולהמתינה אע"פ שהיא טובה יותר ר"ת.
<h2>דף יג.</h2>
[כתובות כ"ח ע"ב] בית הפרס דרבנן. מצי' למימ' דאפי' במקום הקבר ... לו קאמ' הואיל ונחרש כל השדה, או שמא חוץ ממקום הקבר קאמ' דמקום הקבר מטמא אפי' באהל, מיהו אומ' ר' דקבר דינו ככל השדה כדמשמ' בפ"ק דמועד קטן [ה' ע"ב] דתניא מצא שדה מצויינת ואינו יודע מה טיבה יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר אין בה אילנות בידוע שאבד בה קבר, ומוקי לה כגון שאבד בה קבר ואין אנו יודעין אם נחרש', מדנפק' מינה לעיניין טהרת השדה שאבד בה קבר, ש"מ שאף מקום הקבר טהור במאהיל דאי טמא למאי נפק' מינה אם נחרש השדה, הא אין ידוע מקום הקבר דבאבד קיימינ', ובית הפרס להכי הוי מדרבנן משום דעצם כשעורה, בשדה זו הוי ספק טומ' ברשות הרבים וטהור מדאוריית', ואע"ג דבמקום אחר טיהרו חכמי' לגמרי ספק טומא' ברש' הרב', ה"מ היכא דמקום הטומאה מבורר ולא חיישינ' חכמים לטמא לפי שפעמים רבות יכנס לכאן ולא יטמא, שמקום הטומא' נודע, אבל הכא שאינו נודע שאבד בה קבר או שנחרש ולעולם הנכנס בה ספק לא רצו חכמ' לטהר אע"ג דמדאוריית' טהור. בילא"ו.
